18.5.2017
![]()
סיפור על מחויבות, אופטימיות, ואיש אחד שלא אומר "אני" http://www.nomikan.com/?p=1346 English version
בשני הפוסטים האחרונים נגעתי ברפיון הידיים שתוקף אותי מול הרוע והאווילות בעולם. על רקע זה הערצתי נתונה לפועלים טוב בעולמנו. והנה בשבוע שעבר פגשנו את עבודתו של איש כזה - ד"ר מיכאל בן-אלי, שיזם והקים (לא לבד) את "פרויקט ואדי עתיר", המשמש מודל לשינוי לעֶבר קהילה בת-קיימא, וצפוי לשנות את איכות חייהם של רבים מתושבי הנגב. בהיותו מודל מוצלח, השאיפה, שכבר קורמת עור וגידים, היא ל"יצא" אותו לעולם כולו. הבדואים קוראים לו ד"ר מייקל, כך הוא נקרא בכל העולם – דוקטור מייקל בן-אלי. בתעודת הזהות כתוב: מיכאל בן-אלי. בשבילנו הוא מיקי. מיקי למד ארכיטקטורה AA-School , בלונדון. את הדוקטורט שלו קיבל במכון לקיברנטיקה באוניברסיטת ברונל בהנחיות של פרופסור גורדון פאסק.
בשנת 2007, פרש ד"ר מייקל בן-אלי מעבודתו והקים את המעבדה הבינלאומית לקיימות (The Sustainability Laboratory) בניו-יורק. הייחודיות של המעבדה היא בשילוב 3 גישות: 5 עקרונות הליבה של תיאורית הקיימות: נראה אוטופי לחלוטין? אז זהו, שלא. העקרונות האלו מיושמים, ובהצלחה רבה, כאן, אצלנו, בארץ, בנגב ב"פרויקט ואדי עתיר" – שם הקימו מיקי ושותפיו, עליהם מיד נרחיב את הדיבור, פרויקט שהוא יוזמה פורצת דרך של קהילה בדואית בנגב שמקימה חווה בת-קיימא לדוגמא אשר משלבת ערכים, ידע, וניסיון בדואים מסורתיים עם הגישה הייחודית לפיתוח של המעבדה לקיימות - http://projectwadiattir.com/ וכך, בשבוע שעבר, ביום שישי, הדרמנו לנגב, חבורה סקרנית, לראות במו עינינו את הפרויקט הדגל של המעבדה. ביום הקודם הציג מיקי את הפרויקט בפני הנשיא ריבלין וקבוצת יזמים, במשכן הנשיא בירושלים.
הנשיא ריבלין, ד"ר מייקל בן-אלי יושב, מאחוריו עומד ד"ר מוחמד אלנבארי
![]()
בתמונה למעלה, ד"ר מיכאל בן-אלי וד"ר מוחמד אלנבארי מספרים על הפרויקט במרכז המבקרים
אנחנו פוגשים את ד"ר מוחמד אלנבארי, ואת יוניס אלנבארי, מנהל בפרויקט. יוניס מרחיב דיבור על ההזדמנות האישית שניתנה לכל אחד מהם: "אל תשאלו מה עשיתם למקום, הוא אומר, תשאלו – מה המקום עשה לכם?" העברית של יוניס, ללא דופי, מעולה, כמו של ד"ר מוחמד אלנבארי, כמו של שאר האנשים שפגשנו באותו יום. "העברית שלי הייתה הרבה יותר דלילה לפני כמה שנים", אומר יוניס, שמחזיק היום בתואר אקדמי במנהל ציבורי ופעיל בעמותות ובפורומים שונים לקידום חברתי, "מייקל לא "המציא אותנו", מייקל חשף משהו שהיה בתוך כל אחד מאיתנו ונתן לנו הזדמנות להתפתח". ההתפתחות האישית מושקעת בחזרה בפרויקט, ומחלחלת ליישובים הבדואים שבאים ללמוד בחווה הניסיונית.
יוניס אלנבארי מספר על פרויקט ואדי עתיר
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
מראה משובב נפש - חורש עצים הצעיר בתוך המדבר. השטח היבש והצחיח מסביב מדגיש את ירקות העצים, וכל השינוי המדהים הזה בהשקעה לא גדולה, ממש בזול. את מיזם שיקום המערך האקולוגי מוביל ד"ר סטפאן ליו מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שהתלהבותו מדביקה אותנו. המיזם משלב פעילויות לטיוב הקרקע, אגירת מי גשמים, והעשרת גיוון החי והצומח באתר, והינו דוגמה לגישה כוללנית למאבק בתהליכי מידבור. הוא מתחיל מעיבוד האדמה ל"קצירה" נכונה של מי גשם, מעטים ככל שיהיו. אדמת הלס עובדה בגדודיות, מעין תלמים ותלוליות ארוכים, אשר "לכדו" את מי הגשמים. בתוך מספר שנים גדלו העצים, פרחים החלו לפרוח, חרקים מעופפים ומבקרים את הפרחים, זוחלים הגיעו ובעקבותיהם בעלי כנף ובעלי חיים – המדבר התעורר לחיים.
![]() ד"ר סטפאן ליו מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב,
![]()
![]()
![]()
בעלון שניתן לנו אני קוראת "הקמת פרויקט ואדי עתיר נתמכת על ידי שותפות רחבה הכוללת קונסורציום ממשלתי בהנהגת משרד החקלאות ופיתוח הכפר ובהשתתפות המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד האוצר והרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים. כמו גם ב USA – JNF, חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, קיבוצים, ארגונים בלתי ממשלתיים, חברות הסקטור הפרטים, קרנות ותורמים פרטיים". קואליציית ארגונים מרשימה, שאני יכולה לנחש כמה עבודה הושקעה ברתימתו של כל אחד מהחברים בו לפרויקט ואדי עתיר.
![]()
![]()
חשוב לדעת - השלבים הראשונים של הפרויקט התאפשרו על ידי תורמים פרטיים שאכפת להם...
בשנת 2016, זכה ד"ר מיקי בן-אלי בפרס מפעל חיים והוכנס ל"היכל התהילה" של התעשיה הירוקה הבינלאומית, בארצות הברית.
![]()
© |
a link to the English version: http://www.nomikan.com/?p=1321
ובעיצומו של יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות איבה, אני עדיין נדרשת ל"יום השואה... וכן, יש קשר בין הדברים.
30.4.2017 האם אני "דוֹר שֵני"? טוּר לא אופטימי, ואולי כן?...
הערה: בתחתית הדף, לינק לפוסט מתורגם לאנגלית, לבקשת חברים רבים אנחנו מסבים לשולחן ערוך למופת, יחד עם חברים של חברים, אוכל טעים ושיחה מרתקת. כולנו בעשור השביעי של חיינו. חברתי המארחת, שהניחה מאחוריה קריירה מוצלחת, היא אשת חברה מעשית, מלאת חיים וחייכנית. השיחה מתגלגלת לברלין. חברתי מספרת כי עמדה בפתח מוזיאון היהודי בברלין, ולפתע פרצה בבכי תמרורים בלתי נשלט. למוזיאון לא נכנסה. התופעה חזרה גם כשביקרה באנדרטת השואה בברלין. "ואז", היא אומרת "לתדהמתי, בפעם הראשונה בחיי הבנתי שאני "דור שני" ופניתי לעזרה ב"עמך". שתי חברות נוספות היושבות איתנו ליד השולחן הצטרפו אליה ל"עמך", גם הן גילו שהן "דור שני". ביום השואה האחרון, בעקבות טור שפרסמתי – "אדריכלות הזיכרון לשואה", אני מתחילה לחשוב. זה קורה לי שקודם אני כותבת, ואחר כך חושבת. ומה שאני חושבת הוא – האם אני "דור שני"? ברגע הנורא והאיום ההוא, כשעמדתי מול גופתו של המנוח שלי, שנטל חייו בידיו, אמרתי לעצמי – בחיים קורים אסונות כאלו, הרֵי אני יודעת, אנשים מאבדים את כל עולמם ברגע, בשבריר שניה. זה לא היה אמור לקרות בחיים שלי אבל הנה, זה קרה. המשפחה שלי שרדה את השואה וקיימה חיים מלאים ומאושרים, ילדי ואני נוכל לשרוד את האסון הזה ולמצוא את מקומנו הנכון בחיים. בשנים האחרונות כולי פליאה על הפליאה והתדהמה של העולם בשל מעשי הטבח האיומים והנוראים שנעשים במקומות שונים על פני כדור הארץ, כולל סוריה, שכנתנו האומללה. על מה המהומה? הרֵי מאז ומעולם ברור היה כי מעשים כאלו יתכנו. היו ויהיו. הטבע האנושי. מאז חוּבַּר לו העולם יחדיו ברשתות כבישים, רכבות, נתיבי אוויר, דרכי ים, ורשתות אינטרנט הסמויות מן העין, אני חרדה לגורלו יותר מתמיד. דווקא החיבור הזה מפחיד אותי, בגלל "אֵפֵקְט הַפַּרְפַּר" - ביטוי מתחום תורת הכאוס הממחיש מצב של "תלות רגישה בתנאי ההתחלה", לפיו שינויים קטנים בתנאי ההתחלה של מערכת דינאמית לא לינארית עשויים לגרום לשינויים גדולים בהתנהגות המערכת בטווח הזמן הארוך. .. "מטאורולוג אחד העיר כי אם התאוריה נכונה, נפנוף אחד של כנפי פרפר עשוי לשנות את מהלך מזג האוויר לנצח". (ויקיפדיה).
![]()
![]()
![]() בתמונות למעלה - כמה "פרפרי ענק של ימינו" (קריקטורה של נשיא צפון קוריאה - הקריקטוריסט שלמה כהן).
ומשאני מגלה את קיר "השואה" בתוכי אני מבינה את ההד הקשה שמכה בו מדי יום, מול מצעד האיוולת / רוע / אכזריות אנושית בלתי ניתנת לתפיסה. אני חשה את אוזלת היד שלי מול ה"רַע" העצום והנורא הזה. ומעריכה עד בלי די את אלו העושים במלאכת קודש נגד הרוע, אישה / איש כל אחד בדרכו. אני חולמת חלום, ובחלומי מתרוממות המצבות בבית הקברות היהודי העתיק בעיר ביטולה אשר במקדוניה, וצועדות לעברי, בשקט, מתקרבות ומאיימות לקבור אותי תחתיהן, וכמעט אני נקברת חיים כאשר מתיG. , מבועת מצעקותיי החנוקות, מעיר אותי משנתי הטרופה, מחבק אותי ואומר: "הכל בסדר, זה רק חלום".
![]()
![]()
![]()
![]()
ועם כל זה, ולכל צרה שלא תבוא - לילדי אני מצווה – היה ותתרחש הקטסטרופה – הימלטו! הימלטו עם נשותיכם וילדיכם! אל תחפשו אותי, אל תנסו להציל אותי, הצילו נפשותיכם ונפש משפחותיכם, לכו בלי להביט לאחור!
![]()
לבקשת חברים רבים - הפוסט תורגם לאנגלית. תרגישו חופשי להעביר לקוראי אנגלית http://www.nomikan.com/?p=1312
|